החלטה בתיק בש"א 87/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק דמ 6646/04 (מותב בראשות כב' השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר קדם). פסק הדין ניתן ביום 18.12.05 והומצא לב"כ המבקש ביום 25.12.05, כך שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 9.1.06. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.1.06.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   מיד עם קבלת פסק הדין, הודיע ב"כ המבקש לב"כ המשיבה על כוונתו לבקש רשות ערעור על פסק הדין.

2.2.   חברתו לחיים של ב"כ המבקש אושפזה בבית החולים בשמירת הריון במהלך הימים האחרונים להגשת הבקשה. בימים אלו נבצר מב"כ המבקש לעבוד ולהגיש את בקשת רשות הערעור במועדה.

2.3.   המועד להגשת הבקשה טרם חלף.

2.4.   העתק מן הבקשה הועבר ישירות הן לב"כ המשיבה והן למשיבה עצמה, כך שהמשיבה יודעת על הכוונה לבקש רשות ערעור, ועל כן לא ייגרם לה כל נזק בהיעתרות לבקשה. 

3.      המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   הן הבקשה והן ההחלטה למתן תגובה נתקבלו אצל ב"כ המשיבה באיחור, ועל כן לא יכלו להגיב במועד.

3.2.   אין במתן הודעה על כוונה לבקש רשות ערעור כדי למנוע את הנזק שעלול להיגרם למשיבה באם תינתן רשות ערעור.

3.3.   הבקשה הוגשה ביום האחרון, למרות שהמבקש התכוון לבקש רשות ערעור כבר ביום בו המוצא לו פסק הדין, כפי שהודיע לב"כ המשיבה.

3.4.   הבקשה הינה סתמית ובלתי מנומקת, ואף לא הייתה בה כל התייחסות לסיכויי הערעור לגופו.

3.5.   ב"כ המבקש לא צירף כל אישור רפואי להוכחת מחלתה של בת זוגו, וספק אם כלל ניתן להגדיר שמירת הריון כמחלה. מעבר לכך, לא ב"כ המבקש הוא שהיה חולה, אלא בת זוגו, ועל כן לא הוכחה כל מניעה להגשת בקשת רשות הערעור במועדה.

3.6.   מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בדיון מהיר, בה השיקולים למתן הארכת מועד מצומצמים יותר.

3.7.   מדובר בבקשת רשות ערעור על קביעות עובדתיות בפסק הדין, ועל כן אין למבקש סיכויים טובים לזכות בערעורו.

4.      על פי סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969: "פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא נתנו לכך רשות". מסגרת הזמן להגשת בקשת רשות ערעור מותווית בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין ולפיה: "בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו". עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

5.      כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת ערעור. לעובדה זו משמעות משני נימוקים: ראשית, הבקשה מעידה על שקידתו של המבקש לטפל בענייניו. שנית, הבקשה מונעת מהצד שכנגד לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, בכך שהיא מביאה לידיעתו את כוונת המבקש להגיש ערעור (ראו: בש"א 1468/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בוני התיכון בע"מ, דינים עליון כרך נ"ו 124).

6.      עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי: "הכלל הוא שהודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של 'מעין חסינות' מפני המשך ההליכים. (....). כלל זה חל גם על בקשות להארכת מועד, המוגשות בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור" (בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים- סוכנות החדשות הישראלית, דינים עליון כרך נ"ט 268).

7.      במקרה שבפני, משהודיע המבקש למשיבה על כוונתו לבקש רשות ערעור בו ביום בו קיבל לידיו את פסק הדין, ומשהבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, נראה לי כי מתקיים טעם מיוחד אשר יש בו כדי להאריך את המועד להגשת הבקשה, לא כל שכן נוכח הנסיבות הנוגעות לאשפוז חברתו לחיים של ב"כ המבקש. על כן דין הבקשה להתקבל.

8.      המבקש יגיש את בקשת רשות הערעור בצירוף תשלום האגרה תוך 14 ימים מהיום.